קופת חולים כללית - חברה לתועלת הציבור (חל"צ) נ' עיריית תל אביב יפו

החלטה

המבקשת עותרת למנות בורר בסכסוך שבינה לבין המשיבה על רקע הסכם חכירה שנכרת ביניהן ביום 9.5.00.

רקע עובדתי

1. המשיבה, עיריית תל-אביב-יפו (להלן – העירייה) הינה הבעלים הרשום של מקרקעין הידועים כחלקות 25 ו-60 בגוש 6134 וחלקה 85 בגוש 6978.

2. ביום 28.3.63 נחתם בין הצדדים חוזה חכירה בקשר לחלק מהמקרקעין המצוי בשד' החייל פינת רח' מונאש בתל-אביב (להלן – המגרש) לתקופה של 49 שנים, החל מיום 10.2.50 ועד ליום 9.2.99. על המגרש הפעילה המבקשת מרפאה. ביום 9.5.00 חתמו הצדדים על חוזה חכירה מחודש, לפיו הוארכה החכירה במגרש לתקופה נוספת החל מיום 10.2.99 וכלה ביום 9.2.2048, כנגד דמי חכירה מהוונים בסך 664,412 ₪ ששולמו על-ידי המבקשת ביום 17.5.00 (להלן – ההסכם). סעיף 6 להסכם קובע כי כל שינוי או תוספת שברצון המבקשת לעשות במגרש – מותנים בהסכמת העירייה וברישיון מהוועדה המקומית.

סעיף 19 להסכם קובע כי: "העירייה מאשרת כי מועצתה בישיבתה ה- 19 מיום 14.11.1999 בהחלטה מס' 181 אישרה את החוזה וההתקשרות בו. אולם ידוע לחוכר כי החלטת מועצת העירייה נשוא חוזה זה וחוזה זה טעונים אישור שר הפנים. סעיף זה מהווה תנאי מתלה בחוזה. העירייה תטפל בהשגת אישור שר הפנים".

3. סעיף 21 להסכם הינו סעיף בוררות, שזו לשונו: "במקרה של חילוקי דעות בין הצדדים ביחס לחכירה, ימנו מנהל אגף נכסי העירייה יחד עם מנהל אגף נכסי שירותי בריאות כללית בורר המוסכם על הצדדים. בהעדר הסכמה לגבי זהות הבורר, יכריע בענין ביהמ"ש המחוזי בת"א וזאת לבקשת מי מהצדדים..." (להלן – תניית הבוררות).

4. ביום 30.4.12 הגישה המבקשת לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בתל-אביב, בקשה להיתר בניה למדרגות חירום במרפאה ולעריכת שינויים שונים במגרש. ביום 20.2.13 אישרה וועדת המשנה של הוועדה המקומית את הבקשה, בין היתר, בתנאי שיתקבל אישור אגף נכסי עיריית תל-אביב לבקשה. התברר למבקשת, כי מנהל אגף נכסי העירייה הודיע לוועדה המקומית כי אינו מאשר את הנפקת היתר הבנייה, מאחר שטרם ניתן אישור שר הפנים להסכם.

הבקשה

5. המבקשת פנתה במכתב מיום 9.6.13 למנהל נכסי העירייה בבקשה לתקן את הפרות ההסכם שנעשו לטענתה ע"י העירייה, ובכלל זה, לפעול לקבלת אישור שר הפנים. במסגרת זו אף הציעה שמות של שלושה בוררים שונים המקובלים עליה, נוכח תנית הבוררות. משחלף כחודש ללא התייחסות העירייה – עתרה המבקשת בבקשה שלפניי, והבהירה כי מינוי הבורר נועד על מנת שתיבחן טענתה בדבר הפרת ההסכם על-ידי העירייה.

עמדת העירייה

6. העירייה מתנגדת לבקשה משלושה נימוקים עיקריים: האחד – ההסכם לא נכנס לתוקף בהעדר אישור שר הפנים, וכפועל יוצא גם תנית הבוררות לא נכנסה לתוקפה; השני – תנית הבוררות קובעת שרק "חילוקי דעות בין הצדדים ביחס לחכירה" יופנו להליך בוררות, ובמקרה דנן, חילוקי הדעות בין הצדדים אינם קשורים לחכירה אלא לאי מתן היתר הבנייה על-ידי העירייה, משטרם ניתן אישור שר הפנים להסכם; השלישי – הבורר אינו מוסמך להחליף את שיקול הדעת של שר הפנים, ומשכך, אין טעם במינויו.

דיון והכרעה

בחנתי את טענות הצדדים וראיתי להיעתר לבקשה.

7. אין לקבל את הטענה כי אין למנות בורר כיוון שההסכם לא נכנס לתוקף וממילא גם לא נכנסה לתוקף תניית הבוררות. בית המשפט העליון (מפי השופט דנציגר) נדרש לשאלה זו ברע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVIES נ' אלבקס וידיאו בע"מ ואח' (מיום 12.4.10) והגיע למסקנה: "...דינה של תניית בוררות בהסכם מותנה כדין תניית בוררות בהסכם אשר לגביו עולה הטענה כי הוא בלתי חוקי או נוגד את תקנת הציבור...קרי, תניית הבוררות עשויה להמשיך ולהתקיים, גם אם ההסכם כולו בטל...הבטלות היא יחסית, ואין בה בהכרח כדי לפגוע בתוקפה של תניית בוררות..." (סעיף 39 לפסה"ד). השופט דנציגר חוזר במסגרת דבריו אלו, בין היתר, על עקרון ההפרדה בין סעיפי ההסכם (כלל העפרון הכחול) שבסעיף 19 לחוק החוזים אשר מוחל אף הוא על הסכם על תנאי מכוח סעיף 31 לחוק החוזים.

8. מטרתה של תניית הבוררות הינה להסדיר את מערכת היחסים המשפטים בין הצדדים המתקשרים בחוזה, ובמקרה זה קבעו הצדדים כי סכסוך הקשור בהסכם, יבורר בפני בורר בהתאם למתווה שנקבע.

טענת העירייה לפיה ההסכם לא נכנס לתוקף בהיותו מותנה בכך שינתן לו אישור שר הפנים, טעונה בירור והכרעה, עת במקביל יש לברר את עמדת המבקשת לפיה המדובר בטענה מקוממת, אף חסרת תום לב, עת היא נטענת לראשונה בחלוף למעלה מעשור, במהלכו פעלו הצדדים לפי ההסכם. כעולה מהבקשה, והדבר לא נסתר על-ידי העירייה בתגובתה – המבקשת שילמה לעירייה את דמי החכירה בהתאם להסכם, אף הפעילה מרפאה מטעמה על המגרש, ואף העירייה מצדה קיימה בהתנהגותה את הוראות ההסכם, והתייחסה אליו כאל שריר וקיים. הטענות חייבות איפוא בירור והכרעה, ולאור תנית הבוררות ייעשה הבירור במסגרת בוררות.

9. עמדת המשיבה אף משוללת היגיון שכן לפי שיטתה, היא תוכל להמשיך גם להבא במחדל אי השגת אישור שר הפנים ומשכך לדבוק בעמדתה בדבר אי כניסת ההסכם לתוקף, והמבקשת תהיה מנועה מלבוא אליה בטרוניה ולתבוע את נזקיה.

10. ראיתי לדחות אף את טענתה השנייה של העירייה, לפיה בהינתן שתנית הבוררות קובעת שרק חילוקי דעות ביחס לחכירה יופנו להליך בוררות, ומשלא קיימת כל מחלוקת בנוגע לחכירה עצמה – אין להורות על מינוי בורר.

אחד מתנאי החכירה הקבועים בהסכם, נוגע לאופן הבנייה על המגרש על-ידי המבקשת המצריך קבלת היתר. היתר זה לא הוענק למבקשת, מאחר והמשיבה סירבה לחתום על הבקשה בנימוק שטרם התקבל אישור שר הפנים להסכם. ברי כי סוגיה זו קשורה באופן ישיר לתנאי החכירה, ועל כן עונה על הגדרת המחלוקת בתנית הבוררות, שהרי המבקשת טוענת בין היתר כי ההסכם הופר על-ידי העירייה עת לא קיימה את התנאי לפיו עליה לפעול לקידום קבלת אישור שר הפנים להסכם. קבלת אישור שר הפנים כרוכה בחכירה בקשר בל ינתק, ומשכך, יש לברר את הטענה בקשר לכך במסגרת הליך בוררות.